השתרשות

השתרשות היא אחת המילים השימושיות ביותר במרחב התרגול של היוגה, אני חושבת שזו אחת המילים שאני שומעת את עצמי אומרת הכי הרבה בתרגולי יוגה קבוצתיים וגם בתרגולים אישיים, לפעמים אני אפילו מחפשת מילים חלופיות ומגלה כל פעם מחדש שיש המון עוצמה ומשמעות למילה השתרשות ככה, כפי שהיא על כל השורשיות שבה ומשמעויותיה.

את חודש מאי הקדשתי להבנת התימה : חיבור ואך טבעי שאת חודש יוני אקדיש להשתרשות שהיא בהחלט ביטוי למערכת יחסים שמאפיין אותה חיבור בין הכוח שיורד - מעמיק ומתבסס לזה שעולה ומתרחב.

בטבע, השורשים נמצאים במקום מרכזי במערכת היחסים בין האדמה לבין הצמח עצמו. השורשים מאפשרים:

1) הזנה של הצמח במיים ובמינרלים חיוניים לטובת צמיחתו

2) עיגון הצמח לקרקע והבטחת הצמיחה כלפי מעלה כנגד הכבידה

בכל פעולה, אם על מזרן היוגה ואם במהלך החיים שמחוץ למזרן מתקיימת מערכת יחסים בין הקרקע לבין הגוף הנע מעליה.

אם תהייה זו מערכת יחסים המתבססת על רכות או על נוקשות, על ריפיון או על אחזקה זה כבר עניין של התמקמות על מנעד רחב של אפשרויות וזו הסיבה בגללה אני כותבת על זה, מתרגלת את זה, מנחה לתרגול הזה ומקדישה לכך התייחסות בכל תרגול תמיד ובמיוחד בחודש הנוכחי.

כשאני מתרגלת את המושג הזה ומפנימה אותו גופנית אני מחפשת את המקום המדוייק לי על המנעד וכאן אפשר לשאול מה המקום המדוייק? איך מזהים אותו?

אני חושבת שכל עוד יש נוכחות של נשימה זורמת ורכות במפרקים אני במקום מדוייק עבורי.

אם כמו בתמונה הזו אני מנסה להוריד משהו מארון גבוה, בכוח, בלי תשומת לב לנשימה, תוך שאני "נופלת " לתוך המפרקים, קורסת לתוך הקשת המותנית בלי לכידות ובלי תשומת לב אני מחוץ למנעד הבריא.

לעומת זאת אם אני שמה לב למגע כפות הרגליים באדמה, משתרשת אליה שזה אומר בעיקר מאפשרת למשקל הגוף שלי להשתחרר מטה דרך כפות הרגליים (כמו בתמונה השניה) ומעגנת את עצמי כמו ששורשים מעגנים צמח, אני אוכל להינות מאותה תוצאה ואולי מדוייקת לי יותר כמו במקרה הזה- להגיע לסט הצלחות

הגבוה יותר בלי לפגוע במפרקים או בקרקעית האגן, בלי לייצר מתח מיותר, בלי לעצור נשימה.

חשוב לי להבהיר כאן ש"מעגנת את עצמי" זו לא פעולה זה יותר איפשור, אני מאפשרת למשקל הגוף להתמסר כלפי מטה ומתוך זה מתרחשת הצמיחה אין לי צורך לדחוף, להדוף, ללחוץ או כל מילה אחרת שמבטאת פעולה אקטיבית אלא בעיקר להניח לזה להתרחש.

כשמתרחשת השתרשות, תהייה בהכרח צמיחה מעלה באותה עוצמה לכיוון ההפוך (חוק פיזיקלי שנוסח כבר במאה ה- 17 ע"י ניוטון).

מערכת היחסים בין האדמה לבין הגוף בתמונה השניה , מתאפיינת בנינוחות, היא לא מוחזקת מדי ולא רפויה בהגזמה.

אפשר לראות את זה גם בתמונה בה אני שוטפת כלים: בתמונה הראשונה אין זכר להשתרשות, אני בכלל לא מודעת לשני כיוונים שם, אלא מתמוטטת אל מפרק ירך ימין , השידרה שלי מתקצרת והכתפיים לא מאוזנות,

אולי לא רואים אבל הראש נוטה קצת קדימה.

בתמונה השניה לעומת זאת אני מודעת לשני כיוונים, אני ממש מקבלת את הכוח לשטוף כלים מהקרקע,

אני מחלקת משקל בין שתי כפות הרגליים, משתרשת ובונה משם את הגופנפש של השוטפת כלים.

נשמע מצחיק אבל בזכות מערכת יחסים שמאופיינת בהשתרשות והתארכות גם המצברוח בהתאם (למרות ששטיפת כלים היא לא מעבודות הבית האהובות עלי...) המודעות לשני הכיוונים מאפשרת יותר טעמים של קלילות, נוכחות, חיות, כוונה, רכות, זרימה, וממש פחות נוקשות, פיזור, קריסה.

לסיכום: חשוב ומשמעותי מאין כמוהו שתהייה מודעות לקיומה של מערכת יחסים דו כיוונית בין האדמה לבין הגוף המונח עלייה באמצעות השורשים, מערכת יחסים שכזו, חיונית לביצוע נכון של תנוחות היוגה אבל הרבה מעבר לזה, להתנהלות נכונה , להקלה בעומסים ובכאבים בחיי היומיום.

ליאת כרמלי

יוגה * תרפיה * נשימה