יוגה ושיווי משקל

כשפונים אלי מתעניינים בשיעורי יוגה ומפגשים פרטניים ביוגה כתרפיה אני מנסה להבין מה המניע לַפניה ושומעת לעתים קרובות: "אין לי שיווי משקל" בעיקר אצל בני 60 פלוס זו תלונה נפוצה.

אם לעשות רגע סדר קטן, שיווי משקל הוא היכולת של הגוף לשמור על יציבות במרחב תוך קיום מערכת יחסים עם כח הכובד.

ידוע שעם העליה בגיל, ישנה ירידה בתפקודים שונים כמו ראיה, שמיעה וגם בטווחי תנועה, חוזק וגמישות של מערכת השלד-שריר.

ההשלכות העיקריות של זה קשורות לחוויה של חוסר שיווי משקל אז חשוב לדעת שליוגה יש המון מה להציע כאן, החל מחיזוק ממש פיזי של הרגליים והעמקת הקשר לאדמה ועד התבוננות והעמקת הקשר עם הנפש.

שינוי משמעותי אפשרי!

אני אספר כאן על רותי, היא בת 74 אנחנו מתרגלות יחד באופן פרטני כשנתיים, התחלנו בזמן הקורונה כשאספתי את השכנים לתרגול יומיומי על הדשא בזמן הסגר הראשון ואנחנו ממשיכות מאז.

כשהתכנסנו לדבר יוגה לראשונה היא התלוננה שאין לה שיווי משקל ואכן היא התקשתה גם בתנוחות בסיסיות אפילו בעמידה על שתי רגליים כשהבסיס צר, לכן בתרגולים של אותם ימי קורונה היא תמיד עמדה לייד עץ או כיסא גינה.

העבודה הפרטנית שלנו הייתה איטית והדרגתית, מרגע ההחלטה להתבונן בנושא ולהקדיש לו זמן כבר התרחשה תנועה לעבר שינוי.

בשלב הראשון רק בנינו וביססנו מערכת יחסים עם האדמה בעמידה על שתי רגליים, הכרנו את המושגים השתרשות וחיבור, בנינו עוגני בטיחות ויצרנו תשתית של תנוחות שבהן היא מרגישה טוב, תנוחות שהן כמו לחזור הביתה עבורה - סוג של home base.

בהמשך יד ביד...בקצב baby steps … כל שבוע קצת,התבוננו גם בשיווי המשקל הרגשי, נתנו מקום ותוקף להיבטים מנטליים, לעומסים שהיא חווה בחייה ומוציאים אותה מאיזון ולבניית מקורות כוח פנימיים (משאבים).

ההרגשה היתה של חקירה משותפת עדינה, חיפוש מעודן כמו הנחת אור רך על דפוסי יציבה וייצוב פנימי, דפוסים של תנועה ואפילו דפוסים של נשימה, בדרך התחברנו לקרקע, למגע הבהונות של כפות הרגליים...מגע העקבים...בהדרגה כפות הרגליים התאווררו קצת וניתן היה לבנות את הגוף מעליהן, חיזקנו את הרגליים עצמן, למדנו לזהות אמצע, לזהות את ההד שחוזר מההשתרשות ולנצל אותו לבניית יציבות נינוחה, צמחנו לשמיים בחיבור והתרחבנו לכל הכיוונים כשבהדרגה נוצרה גם שפה של קשב ודיוק, נוצר ריכוז ואפילו הרפיה של מאמץ.

הביטחון של רותי עלה ממש, היא למדה להאט את התנועות במרחב ולהוסיף תשומת לב לתנועה, אנחנו ממשיכות להתאמן בעזרת עזרים שונים, עם הכבידה וכנגד הכבידה, תוך כדי שיחה ולפעמים כמעט בלי מילים

אנחנו נפגשות על מזרן היוגה רק לשעה בשבוע אבל בשאר הזמן רותי עושה הליכות פה במושב, עולה ויורדת במדרגות, גורבת גרביים, נועלת נעליים- פעולות יומיומיות בסיסיות שדורשות שיווי משקל ותשומת לב.

אני בהוקרת תודה גדולה לידע של היוגה שהוא כל כך עמוק ורב מימדי או כמו שציפי נגב מורתי אומרת בקריצה:

"יוגה – מבצע הכל כלול"

ליאת כרמלי

יוגה * תרפיה * נשימה