לעורר ולאורר (באור ובאוויר) את האגן

בזמן האחרון אני פוגשת בעצמי ואצל תלמידות שלי את הצורך להניע ולאוורר את האגן, דווקא אצל גברים זה פחות מדובר ובשבוע שעבר היתה לי זכות ללוות באופן פרטני תלמיד שאני מכירה כבר כחודשיים כחלק מקבוצה בה הוא לוקח חלק אך אף פעם לא תרגלנו ככה אחד על אחד.

המפגש האישי עם אייל (שם בדוי), איפשר לנו להתבונן יחד על מרחב האגן , על הנוקשות שהוא חש בין העצה (הסקרום) לחוליות התחתונות של השידרה, על תחושת התקיעות ובעיקר על כאב כמעט בלתי פוסק אותו גם אני עצמי מכירה היטב.

במפגש עליו אני מספרת, אייל הרגיש חוויה חדשה של תנועה לעבר ריפוי והחשוב מבחינתי הוא שהוא פגש את ההילר הפנימי.

בתחילת התרגול, לא היה מצב לשבת על המזרן בסיקול של הרגליים בלי לקרוס אל הגב, גם על

הגבהה זה היה מורכב. אפשר לראות בתמונה שאייל יושב מאחורי עצמות הישיבה והחיבור אליהן לא נגיש לו אם כי השתפר מעט כאשר הנחנו הגבהה מתחת לישבנים.

המפגש הוקדש לתנועה עדינה ומאווררת של האגן ומפרקי הירכיים.

בתחילה, בשכיבה על הגב, פגשנו את הנשימה אל הבטן והרחבנו אותה גם לנשימה אל הגב ואף למותניים, אייל התרגש ממש כשחווה שהגב נושם וזז לא פחות מהבטן כאשר מכוונים אליו את תשומת הלב.

לשאלת ההתבוננות ששאלנו "מה קורה עכשיו?" אייל השיב "משהו זז, תחושה של תנועה".

בהמשך הקדשנו זמן לתנועתיות- ממש תנועתיות אורגנית וזורמת של מפרקי הירכיים ואז גם של האגן- הזמנתי את אייל להשמיע קולות, לטפוף קלות על האגן וצידיו , בהמשך עד שהתעוררה בו תנועה עדינה וקטנה של האגן בכיוון השעון ונגד כיוון השעון, ואפילו תנועה אה- סימטרית ושיקשוקים מצד לצד.

אחרי כל התנועתיות הזו משהו חדש נפתח והוספנו את המימד של השתרשות שמבטא מערכת יחסים של הגוף עם הקרקע, אייל פגש בקלות רבה את הקשר בין השתרשות כפות הרגליים לבין תנועת האגן.

מתוך סקרנות רבה ושעשוע הוא גילה מהר מאוד שכשכפות הרגליים משתרשות לקרקע מכיוון הבהונות, האגן נוטה להתרומם, לעומת זאת כשהוא מדגיש את ההשתרשות מכיוון העקבים האגן נוטה להתגלגל לאחור.

אחרי כמה תנועות כאלה הוא חיבר בין הרמה לגלגול וחייך חיוך ענק כשגילה בתנוחת גשר קטן את האפשרות להניח לבטן ממש לשקוע אל הגב.

הוא התבקש לתרגל סטו בהנדה – תנוחת גשר קטן, כבר במפגש הזה, לעלות ולרדת בתיאום עם הנשימה ולשהות שם, בנשימה פועמת, תוך השתרשות של כפות הרגליים, צמיחה של הקשתות הפנימיות והידוק דימיוני של הירכיים הפנימיות על מנת לייצב וזה עבד, איל סיים את החלק הזה מאושר "פגשתי את האגן שלי כמו שלא פגשתי אותו מעולם".

"השתחררה מידה של נוקשות שאני מכיר בגוף לפחות 20 שנה מחיי".

בסוף רגע לפני הרפיה של סוף מפגש, הוא נכנס שוב לתנוחה, הרגליים איפשרו לאגן לעלות, נפתחה אפילו אפשרות לתנועה א- סימטרית כמו "לשפוך" את תכולת האגן מצד לצד.

בסיום המפגש אייל זיהה את האפשרות לבצע הפרדה בין התנועה והנשימה אל אזור האגן והבטן התחתונה לבין הנשימה אל בית החזה וזה היה אושר גדול.

סיימנו את המפגש בידיעה שהנשימה המשולבת בתרגול עדין, קשוב ומדוייק מאפשרת תנועה מובהקת לעבר הקלה ועם ציפיה למפגש הבא.

מבחינתי היה זה מפגש של התבוננות עדינה מבלי להכנס לתכני הנפש, מפגש של איוורור והנחת אלומת אור עדינה על האגן.

ליאת כרמלי

יוגה * תרפיה * נשימה